אושרו: חומרי הדברה טיפוסיים מתנפצים על אוכלוסיות דבורת דבש ברחבי ג’רזי טיגרס העולם
מאת איתן א. הוף, סופר כוח אדם
(NaturalNews) שני מחקרים חדשים שפורסמו בכתב העת Science אימתו שוב אילו מספר מחקרים קודמים, כולל אחד שנערך על ידי מחלקת החקלאות האמריקאית (USDA), גילו בנוגע למגיפה של מצב קריסת המושבה (CCD) בקרב הדבורים אוכלוסיות – קוטלי חרקים של ניאוניקוטינואידים אחראים לרוב על הפעלת תופעה קטלנית זו.
מדענים משני בריטניה וגם צרפת הוכיחו כעת כי קוטלי חרקים של ניאוניקוטינואידים, המשמשים בדרך כלל על גידולי מזון מרכזיים, מפעילים דבורים כדי לאבד את יכולתם לנווט נכון בסביבה הטבעית. כמו גם כתוצאה מכך, רבים מהם בסופו של דבר הולכים לאיבוד כאשר הם לא מאביקים וגם לעולם לא חזרו לכוורותיהם, מה שהביא לירידה של 85 אחוז בייצור דבורים של המלכה, באופן קולקטיבי.
למחקר הראשון, שהובל על ידי הביולוג מיקאל הנרי מאינרה, סוכנות לחקר חקלאות צרפתית, צוות מחקר מחקר תייג דבורי דבש עם שבבי זיהוי תדר רדיו (RFID), כמו גם מינונים כמה מהם עם כימיקלים של ניאוניוטינואידים ו הם גילו כי אלה שהיו נתונים לניאוניקוטינואידים היו בעלי סיכוי כפליים מהקבוצה הלא חשופה לאבד את שיטתם כמו גם ג’רזי סאנפרס הירושימה למות מחוץ לכוורות שלהם.
במחקר השני, דייוויד גולסון, ביולוג דבורים באוניברסיטת סטירלינג של סקוטלנד, כמו גם הצוות שלו נתן את הקמת דבורים בתוך הכוורות שלהם לרמות מגוונות של ניאוניקוטינואידים, כמו גם שחרר אותם לחלוטין למזוחן בתחום סגור. לאחר שישה שבועות, זוהה כי ג’רזי הופנהיים הדבורים הנתונות לניאו-נוטינואידים גדלו להיות קטנות יותר בגודלם מאשר דבורים לא חשופות, כמו גם יצרו גם 85 אחוז פחות מלכות.
“לקנים יש מחזורים שנתיים”, הסביר גולסון על ממצאי הצוות שלו. “הם מתחילים במלכה יחידה, כמו גם הקן גדל עם העונה. אם זה לא יהיה מספיק ענק, אין לו את המשאבים לשפוך לגידול מלכות. המחקר הצרפתי מראה כי חשיפה לניאונקוטינואידים הופכת את דבורי הדבש פחות סבירות לגלות את הקן שלהן. זה ככל הנראה המנגנונים שהובילו לכך שהקנים שלנו גדלו הרבה יותר לאט. ”
אולם ממצאים אלה צפויים כאשר חושבים על כך שדבורים הם חרקים, כמו גם ניאוניקוטינואידים מפותחים כדי להרוס חרקים. בין אם רגיל לחיצוניות של זרעים בזמן שהם נטועים, או מרוסס על יבולים לאחר נטיעתם, הניאונוניטינואידים רעילים ביותר למאבק צמחים חשוב זה. כמו גם ה- USDA מודעים לכך במשך שנים, אולם לא עשתה דבר בעניין.
“היכולת של הדבורים לנווט חשובה ביותר”, הוסיף גולסון. “כשהם עוזבים את הקן שלהם, הם טסים מיילים לאסוף אוכל. כל דבר שהופך אותם אפילו קצת יותר מחמירים בניווט או גילוי עשוי להיות קטסטרופה בנסיבות אלה. “
